צער בעלי חיים

ערוך בידי הרב ד"ר משה יוסף ירס

האקדמיה העברית

הספר מיוסד על פי ספר "צער בעלי חיים",

יו"ל ע"י הוועדה לתכנון הוראת תושבע"פ לממ"ד, ירושלים תשל"ט

פרק 1: האדם והחי

א) בראשית פרק א פסוק כח:

 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים

וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים

פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ

וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל־חַיָּה הָֽרֹמֶשֶֹת עַל־הָאָֽרֶץ:

ב) רמב"ן בראשית פרק א פסוק כח:

וְכִבְשֻׁהָ - נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר.

ג) בראשית פרק ט פסוקים ב-ג:

ב וּמוֹרַֽאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִֽהְיֶה

עַל כָּל־חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל־עוֹף הַשָּׁמָיִם

בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשֹ הָֽאֲדָמָה וּבְכָל־דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּֽנוּ:

ג כָּל־רֶמֶשֹ אֲשֶׁר הוּא־חַי לָכֶם יִֽהְיֶה לְאָכְלָה

כְּיֶרֶק עֵשֶֹב נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כֹּֽל:

ד) תהלים פרק ח פסוקים ד-י:

ד כִּֽי־אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַֽעֲשֵֹי אֶצְבְּעֹתֶיךָ

יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָֽנְתָּה:

ה מָֽה־אֱנוֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶנּוּ

וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶֽנּוּ:

ו וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים

וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵֽהוּ:

ז תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַֽעֲשֵֹי יָדֶיךָ

כֹּל שַׁתָּה תַֽחַת־רַגְלָֽיו:

ח צֹנֶה וַֽאֲלָפִים כֻּלָּם

וְגַם בַּֽהֲמוֹת שָֹדָֽי:

ט צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם

עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּֽים:

י יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ

מָֽה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָֽרֶץ:

ה) דברים פרק יב פסוקים כ-כג:

כ כִּֽי־יַרְחִיב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶֽת־גְּבֻֽלְךָ כַּֽאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ

וְאָֽמַרְתָּ אֹֽכְלָה בָשָֹר כִּֽי־תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶֽאֱכֹל בָּשָֹר

בְּכָל־אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָֹֽר:

כא ...וְזָֽבַחְתָּ מִבְּקָֽרְךָ וּמִצֹּֽאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָֹה לְךָ כַּֽאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ

וְאָֽכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶֽׁךָ: ...

כג רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ

וְלֹֽא־תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם־הַבָּשָֹֽר:

ו) ספר החינוך מצוה תנ"א:

ועוד נאמר בטעם השחיטה מן הצואר, ובסכין בדוק,

כדי שלא נצער בעל החיים יותר מדיי,

כי התורה התירה לאדם, למעלתו,

ליזון מהם, ולכל צרכיו, ולא לצערן חינם.

וכבר דיברו חכמים הרבה באיסור צער בעלי חיים... אם הוא באיסור דאורייתא,

והעלו, לפי הדומה, שאיסור דאורייתא הוא.

ז) ויקרא פרק כב פסוק כח:

וְשׁוֹר אוֹ־שֶֹה אֹתוֹ וְאֶת־בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָֽד:

ח) ספר החינוך מצוה רצ"ד:

משורש המצוה, שיתן האדם אל לבו,

כי השגחת הקב"ה על כל מיני בעלי החיים בכלל,

ועם השגחתו אליהם, יתקיימו לעולם...

ועל כן נמנענו מלכרות האילן וענפיו ביחד לרמז זה.

ועוד נוכל לומר, לקבוע בנפשותינו מידת החמלה,

ולהרחיק אותנו ממידת האכזריות, שהיא מידה רעה.

ואף-על-פי שהתיר לנו ה' מיני בעלי חיים למחייתנו -

ציוונו לבל נהרוג אותו ואת בנו ביום אחד,

כדי לקבוע בנפשותינו מידת החמלה.

ט) דברים פרק כב פסוקים ו-ז:

ו כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפּוֹר | לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל־עֵץ | אוֹ עַל־הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל־הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל־הַבֵּיצִים לֹֽא־תִקַּח הָאֵם עַל־הַבָּנִֽים:

ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת־הָאֵם וְאֶת־הַבָּנִים תִּֽקַּֽח־לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַֽאֲרַכְתָּ יָמִֽים:

י) רמב"ם מורה נבוכים חלק ג פרק מח:

וכן אסר לשחוט אֹתוֹ וְאֶת־בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָֽד -

להשמר ולהרחיק לשחוט משניהם, הבן לעיני האם,

כי צער בעלי חיים בזה גדול מאוד,

ואין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בעלי חיים:

כי אהבת האם ורחמיה על הוולד אינו נמשך אחר השכל,

רק אחר פעל כח המדמה, הנמצא ברוב בעלי חיים, כמו שנמצא באדם.

והיה זה הדין מיוחד ב"שור ושה",

מפני שהם - מותר לנו אכילתם בין הביתיות (domesticated animals) הנהוג לאכלם,

והם אשר תכיר מהם האם מן הוולד.

וזה הטעם גם כן בשילוח הקן.

כי הביצים אשר שכבה האם עליהם, והאפרוחים הצריכים לאמם,

על הרוב אינם ראויים לאכילה,

וכישלח האם ותלך לה, לא תצטער בראות לקיחת הבנים.

ועל הרוב יהיה סיבה להניח (= להשאיר, לא לקחת) הכול,

כי מה שהיה לוקח ברוב הפעמים אינו ראוי לאכילה.

יא) תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מ עמוד א:

דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: (דברים י"א) וְנָֽתַתִּי עֵשֶֹב בְּשָֹֽדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ והדר (=ושוב, אחר-כך נאמר) וְאָֽכַלְתָּ וְשָֹבָֽעְתָּ:

יב) שמות פרק כג פסוק יב:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּֽעֲשֶֹה מַֽעֲשֶֹיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת

לְמַעַן יָנוּחַ שֽׁוֹרְךָ וַֽחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן־אֲמָֽתְךָ וְהַגֵּֽר:

יג) מכילתא לשמות פרק כג פסוק יב:

לְמַעַן יָנוּחַ שֽׁוֹרְךָ וַֽחֲמֹרֶךָ - כלום יחבשנה בתוך ביתו? אמרת, אין זה נייח, אלא צער.

יד) שמות פרק כג פסוק ה:

כִּֽי־תִרְאֶה חֲמוֹר שֹֹנַֽאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָֽדַלְתָּ מֵֽעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּֽעֲזֹב עִמּֽוֹ:

טו) דברים פרק כב פסוק י:

לֹא־תַֽחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר־וּבַֽחֲמֹר יַחְדָּֽו:

אבן עזרא: ...וה' חמל על כל מעשיו, כי אין כח החמור ככח השור.

טז) ספר החינוך מצוה תק"נ:

מטעמי מצווה זו: איסור צער בעלי חיים, שהוא איסור מן התורה.

וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה (=צער רב) לשכון עם שאינם מינם, וכל שכן לעשות עמהם מלאכה.

יז) רמב"ן, דרשת "תורת ה' תמימה", (כתבי הרמב"ן עמ' קמ"ב):

חשוב בלבך,

שהבורא ברוך הוא ברא כל השפלים (=היצורים שבעולם) להנאתו ולתשמישו של האדם,

שאין לנו טעם ביצירת בעלי החיים השפלים והצמחים, שאינם מכירים את בוראם, זולתי זה.

וברא את האדם - שיכיר את בוראו יתברך.

Questions:

1) In attempting to formulate an approach to Man’s realtionship with the rest of the world, it is best to start with the two extreme opinions:

a) Man can do as he pleases with any living creature on this world.

b) Man and animals are equal; man therefore has no rights to use any living thing.

The mekorot quoted in this chapter point out the various sources that have shaped Jewish views about Man’s relationship with the rest of the world. Show how each of the sources offers direction in shaping the extent of Man’s control and reponsibility to the world the he lives in.

2) Based on the sources in this chapter, explain

a)What is Man actually permitted to do with animals? Why?

b)What is Man prohibited to do to animals? Why?

c) What are Man’s obligations to animals? Why?

3) How does the Ramban explain the word וכבשוה ?

4) Explain the prohibition of אותו ואת בנו. What does the Torah want to teach us with this law?

5) a)Describe how to carry out the mitzvah of קן צפור .

b) What reward does the Almighty promise for carrying out this mitzvah?

6) What two reasons are offered for the prohibition of working with an ox and donkey in the same yoke?

7) According to Sefer Hachinuch, what is the reason for שחיטה ?

8) The Chumash in ספר בראשית tells how when Abraham’s servant arrived at the well, Rivkah offered water to him and also to his camels. The servant interpreted this as a heavenly sign that this woman was to be the wife of Yitzchak. Some commentators have noted that it appears that Rivkah was ignorant of a specific law that we learned in this chapter. What law are they referring to?

Bonus: Can you explain Rivkah’s actions, even in line with that law?

9)How does the Rambam explain the reasons for the mitzvot of אותו ואת בנו, שילוח הקן ?

10)According to the Mechilta, what type of מנוחה for animals on Shabbat is the verse referring to?

11) Using what you have learned in this chapter, write a paragraph explaining this chart.

פרק ב': האדם מול הצומח והדומם

יח) דברים פרק כ פסוקים יט-כ:

יט כִּֽי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְֽהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָֹהּ

לֹֽא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן

כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת

כִּי הָֽאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצֽוֹר:

כ רַק עֵץ אֲשֶׁר־תֵּדַע כִּי לֹא־עֵץ מַֽאֲכָל הוּא

אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ

וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל־הָעִיר אֲשֶׁר־הִוא עֹשָֹה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּֽהּ:

רש"י:

כי האדם עץ השדה - הרי כי משמש בלשון דלמא.

שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך,

להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר? למה תשחיתנו?!

יט) רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכות ח-י:

הלכה ח: אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה...

ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה - לוקה,

אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.

הלכה ט: כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו,

וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו...

הלכה י: ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעין, ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר ב"לא תשחית".

כ) ספר החינוך מצוה תקכ"ט (על איסור בל-תשחית):

שורש המצוה -

ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת, ולהדבק בו,

ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע, ומכל דבר השחתה.

וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה,

אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה,

ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם,

ויצר עליהן בכל אבדון והשחתה שיראו,

ואם יוכלו להציל - יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם.

Questions:

1) Compare the requirements, responsibilities, prohibitions and privileges that Man faces regarding animals, with those that he faces regarding the plant kingdom.

2) a) According to the Rambam, does the law of בל תשחית apply only to battle?

b) Does it apply only to fruit trees?

c) What about objects that are inanimate?

3) In the Talmud (Shabbat 129) it is related that during one cold spell Rabbah threw a wooden chair into the fire, in place of firewood, in order to warm the house. Abaye then turned to him and asked: “Aren’t you transgressing the prohibition of בל תשחית?” According to the Talmud, Rabbah responded: בל תשחית דגופיה עדיף, meaning that it is better to prevent a “loss” to his body (health).

What can we learn from this story about the boundaries of the prohibition of בל תשחית .

4) Would the prohibition of בל תשחית apply in the following cases: Explain your answer to each:

a) To cut flowers in a field and put them in a vase.

b) To cut alot of flowers and put them in the garbage.

c) To hit a horse in order to make it gallop faster.

d) To kill a mouse that may be a carrier of disease.

e) To throw a stone at a cat in order to scare it.

5) How does Rashi explain the comparison in the Devarim 20:19 between Man and the tree of the field?

6) In discussing the prohibition of בל תשחית, Rabbi Samson Raphael Hirsch (in Horeb) writes as follows:

The Oral Law (תורה שבעל פה) explains as follows: Although you are laying siege to a city, and you are thus about to do harm to man and therefore certainly need not respect the property belonging to man’s personality more than man himself, nevertheless, you may not destroy this property without reason or purpose.

Explain in your words what Rabbi Hirsch is saying.

7) What is the root of the mitzvah according to Sefer Hachinuch?

פרק ג': מתי מותר לצער בעלי חיים?

כא) תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א:

הנחות יסוד לסוגיא:

כיוון שאסור להשתמש בחפצים שהמלך השתמש בהם, שורפים אותם אחרי מותו.

דרכי האמורי = מנהג גויים, שאסור לנהוג בו. לפי הסוגיא כאן, שריפת בגדי וכלי המלך אין מנהג גוים, והיא מותרת.

שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי,

שנאמר: (ירמיהו לד) בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּֽבְמִשְֹרְפוֹת ֽאֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִֽאשֹׁנִים אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְֹרְפוּ־לָךְ.

וכשם ששורפין על המלכים, כך שורפין על הנשיאים,

ומה הם שורפין על המלכים? מיטתן וכלי תשמישן;

ומעשה שמת ר"ג הזקן,

ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי (מטבעות כסף).

והאמרת: "מה הן שורפין עליהם? מיטתן וכלי תשמישן!"

(איך שרף אונקלוס כסף, והרי נאמר ששורפים כלים?)

אימא: בשבעים מנה צורי. (אונקלוס שרף כלים בשיווי של שבעים מנה)

ומידי אחרינא לא?

והתניא: עוקרין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי!

(עוקרין = חותכים את הגידים של הפרסות ובכך מונעים מהסוסים לרוץ)

אמר רב פפא: סוס שרכב עליו.

(וסוס זה שרכב עליו המלך הוא בכלל "כלי תשמישן" שהוזכרו למעלה.)

כב) תוספות מסכת עבודה זרה דף יא ד"ה עוקרין:

ואם תאמר: ואמאי לא פריך "והאיכא צער בעלי חיים"?!

דבשלמא משום"בל תשחית" ליכא, דכיוון דלכבודו של מלך עושין כן, אין כאן השחתה, אלא הווי כמו תכריכין של מאה מנה, אלא צער בעלי-חיים איך הותר?

ויש לומר: דשאני כבוד המלך, שהוא כבוד לכל ישראל, ואתי כבוד רבים, ודחי צער בעלי-חיים.

כג) פסקי תוספות, שם סימן יא:

צער בעלי חיים אין איסור, אלא כשמצערה בלי רווח (= בלי תועלת).

כד) רמ"א, אבן העזר, סימן ה' הלכה יד:

כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים,

לית ביה משום איסור צער בעלי חיים.

Questions:

1) Describe the procedure known as שורפין על המלכים ועל הנשיאים.

2) How does the Talmud prove that this tradition is not to be categorized asדרכי האמורי?

3) a) What is the procedure identified by the term עוקרין על המלכים .?

b) Why according to Rav Papa did they carry this out?

4) What conclusions can be drawn about the prohibitions of בל תשחית and צער בעלי חיים regarding activities that give public honour to Heads of State?

5) Compare the answers of the Tosafot and Piskei Tosafot above. Which one offers a more wide-ranging definition to permit צער בעלי חיים ?

6) What conclusions can we draw from רמ"אabout making use of an animal, if we are causing it pain?

פרק ד' מידת חסידות:

כה) תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א:

ייסוריו של רבי - על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו.

על ידי מעשה באו -

שפעם אחת הוליכו עגל לשחיטה,

ברח העגל, והכניס ראשו תחת כנף בגדו של רבי וגעה בבכייה.

אמר לו רבי: "לך, לכך נוצרת".

אמרו: הואיל ואינו מרחם - יבואו עליו ייסורים.

ועל ידי מעשה הלכו -

שפעם אחת הייתה שפחתו של רבי מטאטטאת את הבית והיו בני חולדה שם,

אמר לה רבי: הניחם, נאמר וְרַֽחֲמָיו עַל־כָּל־מַֽעֲשָֹֽיו:

אמרו: הואיל ומרחם - נרחם עליו.

כו) תשובות הגאונים סימן שע"ה (הרכבי, ברלין, תרמ"ז):

...עגל הנחוץ למאכל אין מצווה להצילו.

וזה שבאו ייסורים על רבי בעקבות מעשה זה...

שרבי היה עדיף (אדם חשוב) ביותר,

וקיימא לן, שהקב"ה מדקדק עם הגדולים והחשובים, יותר ממה שהוא מדקדק עם אחרים, מפני שרבים למדים ממעשיהם ומקשים (משווים) עצמם אליהם.

וזה העגל כיוון שנס מתחת הסכין, ובא וקבר ראשו בתוך חיקו של רבי כדי להינצל בו, ומסרו לידי שוחטיו לאלתר - נראים הדברים הללו כעין אכזריות,

ומידת רחמנות הייתה להשהות אותו באותה שעה,

ומי שהיה רואה את רבי שעשה כך, נושא קל וחומר לבני אדם, ומנהיג עצמו לרחם עליהן.

ומי שראתו לרבי שמסרו לאלתר, כיוון שאין דעתו מתחוללת (מרחמת) על הבהמה שנסה מתחת סכין, אף היא מתאמצת כנגד אדם, או כנגד בהמה אחרת, שאינו צריך לה, ושאינה מזיקתו.

כז) תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב:

רבי פנחס בן יאיר... איקלע לההוא אושפיזא (=בית מלון)...

שמע רבי, נפק לאפיה,

אמר ליה: רצונך סעוד אצלי?

אמר לו: הן....

כי אתא, איתרמי, על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא,

אמר: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו?

שמע רבי, נפק לאפיה,

אמר לי: מזבנינא להו?

אמר ליה: (ויקרא י"ט) וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל.

מפקרנא להו?

מפשת היזקא.

עקרנא להו?

איכא "צער בעלי חיים".

קטילנא להו?

איכא "בל תשחית".

ביאור לסיפור הגמרא:

רבי פנחס בן יאיר בא לבקר את רבי.

רצה להיכנס, וראה פרידות לבנות (שהן פראיות ומזיקות מאוד) בפתחו.

אמר רבי פנחס בן יאיר. מלאך המות בביתו של זה ואני אסעד אצלו?

שמע רבי יצא לקראתו.

אמר לו: אמכור את הפרידות

אמר לו רבי פנחס בן יאיר: "ולפני עור לא תתן מכשול" – אתה מגלגל את האיסור לאחר.

- אפקיר אותם.

- זה ירבה את הנזק, כי פרידות הפקר מזיקות יותר.

- אעקור את פרסותיהן.

- יש בכך איסור צער בעלי חיים.

- אהרוג אותן.

- יש בכך איסור "בל תשחית".

כח) רבי יהודה החסיד, ספר חסידים:

מד: ...אם עשה צער לבהמה בחינם,

כגון ששם עליה משא יותר מכדי הראוי, ומכה אותה, והיא אינה יכולה ללכת - בא לדין על שציער בעל-חיים.

וכן המושכים באוזני החתולים להשמיע צעקתם הם חוטאים.

גם דרשו חכמים 

בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם־יְהֹוָה אַכֶּה כָל־סוּס בַּתִּמָּהוֹן וְרֹֽכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן (זכריה יב,ד):

עתיד הקב"ה להיפרע עלבון סוסים מרוכביהם, על שהיכו אותם במגפיים (=בדרבנות).

תרס"ח: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל־מָה הִכִּיתָ אֶת־אֲתֹנְךָ (במדבר כב,לב) -

יכול לא יכה, כשאין המשא עליה כבד, ואינה רוצה ללכת?

לכך נאמר זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים - על זה אתה נענש, כיוון שמלומדת היא ללכת, היה לך לחשוב שמא חולה היא, והוא עוון שהטריחה.

תרע: כלב שאינו נושך, אם ייכנס בבית, אם חפץ יהודי לגרשו -

יגרשהו בשבט קטן,

אבל לא ישפוך עליו מים רותחים,

וכן להכותו במקל גדול או לדחות אותו בדלת או לעוורו - לא ייתכן.

תתל"א: שנים היו: אחד לא היה רוצה לשרוף הזבובים.

אמר לו חבירו: אל תהי צדיק הרבה,

מוטב לשרוף הזבובים, כדי שלא ייפלו במאכל ובמשתה, ויבלעם ויחטא.

Questions:

1) What error did רבי make in the case with the calf?

2) How did the Teshuvot Hage’onim explain the reason why רבי was punished in the case of the calf?

3) In the story with Rabbi Pinchas ben Yair, what conclusion may you draw from the fact that the answer given in the response to the question: קטילנא להו?, did not refer to the prohibition of"צער בעלי חיים" ?

4) The story of Rabbi Pinchas ben Yair was meant to to show the greatness and the חסידות of both R. Pinchas and רבי. Can you identify, within their discussion, what items are actually going “beyond the letter of the law”- לפנים משורת הדין?

5) Explain in which cases there is no prohibition of צער בעלי חיים . Explain why.

Your Decision:

Based on what you have learned in the sources, render a decision based on Jewish tradition, in the following cases. Be sure to supprt your answers with material from the sources.

1) Can a dog groomer trim the ears and tail of a show dog in order to make the animal appear more appealing? What if it is not a show dog, but just a regular house pet?

2) A “designer” bedding company wants to use “down” feathers from living birds for their pillows and comforters. They claim that these feathers will be softer if they are extracted while the birds are still alive. The birds will remain alive after the procedure. Is this permitted?

3) Can one break the edge of a chicken’s beak in order to prevent it from hurting other birds in the coop?

4) Is it permissible to raise animals to kill thm only for their hides or fur? Does it make a difference if the animals in question are cows and sheep or mink and rabbits? What about if the animals are wild and must be trapped or caught? What about clubbing seals for sealskin coats?

5) A pharmaceutical company is testing a new medication on animals before deciding if it is safe to market it for human use. In this experiment, there exists a real possibility that if the medication does not work successfully on the animals, then it will kill them. Is this acceptable according to Jewish tradition?

6) Can students participate in the dissections of animal specimens? Would this make a difference in the case of frog dissections where the specimens are only etherized?

7) Is hunting permitted in Jewish tradition? What if you planned to use the hides you catch? What do you think Jewish tradition would say about sport fishing?

פרק 5: דוגמאות לדינים הנובעים מאיסור צער בעלי-חיים

כט) שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ה סעיף כ':

מותר לומר לאינו יהודי לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים,

שהחלב מצערת, והחלב אסור בו ביום.

הסבר: אסור לומר לנכרי לעשות מלאכה עבור יהודי בשבת. איסור זה שהוא דרבנן נדחה כאן בגלל צערה של הבהמה, המצטערת אם לא חולבים אותה.

ל) רמ"א (ר' משה איסרליש) אבן העזר סימן ה' סעיף יד:

כל דבר הצריך לרפואה, או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי-חיים,

ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש משום צער בעלי-חיים,

ומכל מקום העולם נמנעים, דהווי אכזריות.

לא) פרי מגדים: שולחן ערוך אורח חיים סימן תס"ח, משבצות ב':

נשאלתי: אחד היה לו עופות שקורין ראייפנהיינר הולכין בגינה, ומתיירא שלא יפרחו לחוץ. אי שרי לקוץ עצם קטן בכנפיים שלא יפרחו, או לא?

והשבתי:...יראה לאסור, דצער בעלי-חיים, במקום שאין צורך גדול אסור.

לב) רמ"א, לאורח חיים סימן רכ"ג סעיף ו:

המנהג לומר למי שלובש בגד חדש "תבלה ותחדש".

ויש שכתב, שאין לומר כן על מנעלים או בגדים הנעשים מעורות של בהמה,

דאם כן, הם צריכים להמית בהמה אחרת תחילה, שיחדש ממנה בגד אחר.

וכתיב וְרַֽחֲמָיו עַל־כָּל־מַֽעֲשָֹֽיו.

והנה הטעם חלוש מאוד, ואינו נראה,

מכל מקום רבים מקפידים על זה, שלא לאומרו.

לג) קיצור שולחן ערוך סימן קצ"א:

אסור להושיב עוף על ביצים שאינו מינו, משום צער בעלי חיים.

פרק 6: מתוך תשובות הפוסקים

לד) הרב יעקב רישר, שבות יעקב, חלק ג' סימן ע"א:

השאלה

הנה נשאלתי מרופא מומחה, ה"ה ר' דוד וויזל נר"ו, אם מותר לעשות רפואה, דהיינו להמית בהמה טמאה, כגון כלב או חתול ספק פקוח נפש, לפי שאותה [רפואה] עדיין אינו בדוקה ומנוסה, ויש לבחון אותה ע"י שמשקה כן לחתול או לכלב, לראות אם ימותו מזה.

בתשובתו הוא מביא כמה ראיות להיתר, והנה אחד מהן:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף עז עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה.

ברא שבלול לכתית (השבלול מרפא מכה שבידו),

ברא זבוב - לצירעה (מי שעקצתו צירעה, כותש זבוב ומניחה עליו),

יתוש - לנחש,

ונחש - לחפפית (מין שחין),

וסממית (מין לטאה) - לעקרב.

ומסיים בעל שבות יעקב

אבל ודאי להלכה למעשה נראה לי ברור כמו שכתבתי, דאין חשש איסור ד"בל תשחית" או צער בעלי חיים כל שיש לו צורך בו, ומותר לעשות אפילו לכתחילה.

לה) הרב יחיאל יעקב וינברג, שרידי אש, אבן העזר סימן ז':

מותר לצער בעלי חיים לתועלת חכמת הרפואה,

ולא עוד, אלא שלפי דעתי אין כאן גם מידת חסידות,

כי מידת חסידות הוא במקום שנוגע רק לעצמו,

ורשאי אדם להחמיר על עצמו, אבל לא במקום שנוגע לאחרים.

כי מה ראית שצער בעלי-חיים עדיף יותר מצער החולים, שאולי יוכל לעזור להם.

לכן, לפי עניות דעתי, מותר לרופאים לעשות נסיונות בלי שום פקפוק.

לו) רב יחזקאל לנדא, נודע ביהודה, מהדורא תנינא סימן י':

נושא השאלה:

יהודי עשיר, שיש לו יערים רבים, רוצה לחקות את מנהג סביבתו, ולצאת למסעות צייד ביערות. צייד זה, אין מטרתו לאסוף את בעלי החיים שיורים בהם, וכל כולו הנאה מן הקליעה, הריגת בעלי החיים והצייד עצמו. השאלה היא אם ראוי לעשות כן, ואם יש במסעות צייד אלה איסור.

שאלה:

איש אחד , אשר זיכהו השם בנחלה רחבה, ויש לו כפרים ויערות,

אשר ביערות תרמוש כל חיתו יער,

אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שריפה לצוד ציד,

או אם אסור לישראל לעשות דבר זה:

אי משום צער בעלי חיים, אי משום "בל תשחית".

תשובה:

כבר האריך מהרי"א בפסקים וכתבים סימן ק"ה,

שכל דבר שיש בו צורך לאדם לית ביה משום צער בעלי חיים,

וגם לא שייך צער בעלי חיים אלא לצערו ולהניחו בחיים,

אבל להמית בהמות וחיות וכל מיני בעלי חיים – לית ביה משום צער בעלי חיים.

וכן מוכח בחולין דף ז' ע"ב: עקרנא להו – איכא צער בעלי חיים. קטלנא להו – איכא משום "בל תשחית". הרי אף שהשיב לו על עקרנא – דאיכא צער בעלי חיים, אעפ"כ אמר קטלנא להו.

ואם כן בנידון דידן שאלתו משום צער בעלי חיים.

ומשום "בל תשחית" ודאי ליכא, דהרי נהנה בעור, וגם אינו עושה דרך השחתה.

וגם עיקר איסור "בל תשחית",...שלא ישחית דבר שיכול האדם ליהנות ממנו,

לא ישחית ויפסיד אותו ההנאה...אבל דבר שאין בו הפסד לשום אדם, לא שייך "בל תשחית".

ואם כן, הני חיתו יער, כל זמן שהם בחיים אין בהם שום הנאה לאדם,

רק עיקר הנאה במותן בעורותיהם ובבשרם,

ואיך נימא שיהיה אסור להמיתם משום "בל תשחית".

והנה עד כה דברנו מצד הדין.

ואמנם מאוד אני תמה על גוף הדבר,

ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו, ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב.

ומי שהוא איש הצריך לזה, ופרנסתו מצידה כזו, בזה לא שייך אכזריות,

והרי שוחטין בהמות וחיות ועופות וממיתים דגים לצורך האדם,

ומה לי טהורים שיאכל מבשרם, ןמה לי טמאים שיאכל ויפרנס עצמו מדמי עורותיהן,

וכל בעלי חיים ניתנו לאדם לכל צרכיו.

אבל מי שאין זה לצורך פרנסתו, ואין עיקר כוונתו כלל בשביל פרנסתו, הוא אכזריות.

ועד כאן דברתי מצד יושר ההנהגה שראוי לאדם להרחיק מזה.

ועכשיו אני אומר, אפילו איסורא איכא.

שהרי כל העוסקים בזה צריכין להיכנס ביערות

ןלהכניס עצמם בסכנות גדולות במקום גדודי חיות,

ורחמנא אמר "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".

ואף גם בזה, מי שהוא עני ועושה זו למחייתו,

לזה התורה התירה כמו כל סוחרי ימים מעבר לים,

שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה,...

אבל מי שאין עיקר כוונתו למחייתו,

ומתאוות לבו הוא הולך אל מקום גדודי חיות ומכניס עצמו בסכנה,

הרי זה עובר על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

Questions:

1) What was the question asked to Rav Yechezkal Landau?

2) Why does Rabbi Landau feel that there is no prohibition here of צער בעלי חיים?

3) Does בל תשחית apply to a hunter?

4) The תשובה is divided into two sections: explain what they are; why was the תשובה divided in this fashion?

5) What does R. Landau answer in practical terms?

לז)

COURT SUIT SEEKS TO BAN CRUELTY TO GEESE

Arutz Sheva News Service Sunday, April 21, 2002, lyar 9, 5762

The High Court of Justice ordered the State of Israel last week to explain, within 45 days, why the process involved in making a goose liver dish has been excluded from the Cruelty to Animals Law. The process involves holding geese in tight pens and force-feeding them extreme quantities of food via a tube inserted into their throats. The animals liver swells to up to eight times its natural size, thus producing the desired effect for the gourmet goose dish. An Agriculture Ministry handbook says such geese “breathe heavily, have pale beaks, have difficulty walking even to the drinking trough, and are no longer able to digest food.” Similar processes have been outlawed in the United States, England, Sweden and other countries.

The petitioner, The Israeli Union for the Protection of Animals, which serves as the umbrella organization for Israel’s animal rights groups, says that the regulation permitting the practice directly contradicts the Cruelty to Animals law itself. Atty. Ehud Peleg, speaking with Arutz-7 today, said that this practice is an egregious distortion of what he hopes is the Israeli public’s desire to produce an ethical society.

Arutz-7’s Yaakov Klein asked Rabbi Eliezer Melamed, chief rabbi of the Shomron town of Har Brachah, for the Torah view of the force-feeding of geese, in light of the fact that the Israeli law is named after and is based on the Torah ban on causing undue suffering to animals. Rabbi Melamed stated that although he is not familiar with the specific case at hand, ”Jewish Law prohibits causing undue suffering to animals for a small benefit to humans, but allows a small amount of suffering. [The challenge is] to draw this line” The rabbi pointed out that Jewish law allows the use of pack-animals, for instance, because of the relatively light amount of suffering they undergo, while the forced feeding of calves in order to increase the value of the veal produced is prohibited (as ruled by the late Rabbi Moshe Feinstein). Asked why a Jewish legal ruling is not issued today to forbid goose liver products produced in this manner, Rabbi Melamed said, ”Unfortunately, the petitioners turned to the Supreme Court and not to the rabbis ... I fear that the Court’s decision will not exactly be based on Jewish law... I do not know the facts in this case; the animal rights’ organizations have a tendency to exaggerate, [although what you have described] does not seem quite just...”

__________________________________________________________________

המקורות נוסדו ע"פ ספר "צער בעלי חיים", י"ל ע"י הוועדה לתכנון הוראת תושבע"פ לממ"ד, ירושלים תשל"ט

מתוך:

אבות ובנים

צער בעלי חיים

אלימות

_______________________________________

האקדמיה העברית

המחלקה לתורה שבעל פה

Community Hebrew Academy of Toronto

_______________________________________

בעריכת: הרב חנן יצחקי

הרב ד"ר משה ירס

הרב אפרים ליפשיץ

מר בני מכטינגר

מהדורה נסיונית

תשס"ב 2002